מבית המדרש: מה דין זוג שנישא בנישואים אזרחיים?

מבית המדרש: מה דין זוג שנישא בנישואים אזרחיים?

לצערנו הרב זוגות רבים של אחינו ב"י שאינם שומרים תומ"צ לעת עתה נישאים ב"נישואין אזרחיים" במדינות בחו"ל, ומנהלים את חייהם כזוג נשוי לכל דבר וענין. מה שהעלה שאלות רבות בפוסקים בדבר הגדרתם ההלכתית.
במאמר מיוחד מסכם הרב שמעון פרבר שי' – ראש כולל ומנהל המכון בפ"ת – את הגדרתם ההלכתית של זוג כזה, ואת ההשלכות המעשיות מכך. מרתק.

הגדרת הדין בנישואין אזרחיים

במשנה במס' קידושין "האשה נקנית בשלוש דרכים, בכסף, בשטר ובביאה". והגמ' בהמשך מביאה את רב שהיה מלקה את מי שקידש אשה בביאה. ז"א (ל2 השיטות כיצד להחליט את מי רב היה מלקה, האם את כל הרשימה המובאת שם בגמ' או רק את מי שקידש בביאה, בכל מקרה לב' השיטות – ) אדם שמקדש אשה בביאה – אמנם מדין תורה מקודשת אך חכמים גזרו שלא לקדש אשה בביאה משום פריצותא ומי שקידש היו מלקים אותו. וכך פסק הרמב"ם ולמעשה גם השו"ע (אה"ע כו ס"ד) שאמנם מקודשת כיון שביאה היא אחד מהדרכים לקדש אשה מדין תורה אך ילקו אותו (ולא אותה – פת"ש).

אמנם השו"ע בסעיף א' פסק כהרמב"ם: "אם בא עליה דרך זנות שלא לשם קידושין – אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבה כופין אותו להוציאה מביתו"

וכתב ע"כ הב"ש (סק"א): "כל שנשאה וגלוי לכל, הוי כאילו היו עדים בעת הביאה. לפי זה אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה, אלא איירי שלא היה בגלוי".

ז"א שלשיטת השו"ע ביאה דרך זנות היא כלום ואם בא עליה לשם אישות אך ללא עדים – אינה נחשבת כאשתו. והב"ש ביאר שאינה נחשבת כאשתו בתנאי שלא גלוי שנשא אותה לשם אישות, אך אם היה גלוי – כאילו היו עדים נוכחים בשעת הביאה (כלשון הגמ' בקידושין "הן הן עדי ייחוד, הן הן עדי ביאה". שכשעדים רואים וברור להם שהאדם מתייחד עם האשה לשם קידושין – האשה מקודשת למרות שלא ראו את הביאה ממש. כך גם כאן כשגלוי לכל) ומקודשת!

בכדי להבין האם נוכל לדון אדם שנושא אשה בנישואין אזרחיים כשיטת הב"ש שיש כאן קידושין בביאה כי גלוי לכל שנושא אותה לשם אישות, נקדים את המשנה במס' גיטין (פא, א): "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי (ז"א אדם גירש את אשתו, אך לאחר מעשה היו יחד), ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני כו'". והגמ' הסבירה את השיטות "דב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וב"ה סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות".

ההלכה נפסקה כשיטת ב"ה שישנה חזקה שאדם לא עושה בעילותיו בעילת זנות כאשר יש לו את האפשרות לקדש אותה בביאה, אמנם נחלקו הראשונים כיוון שבמשנה מדובר על אדם שגירש את אשתו, האם החזקה הזו נאמרה ביחס לכל אדם וגם אם נראה אדם שבא על אשה – נאמר שכנראה רצה לקדשה או שהחזקה הזו נאמרה רק לגבי גרושתו.

למעשה השו"ע (סימן קמט ס"א) פסק כרוב הראשונים שהחזקה הזו נאמרה דווקא ביחס לגרושתו או אשתו (- כגון שקידש אשה על תנאי ובעל אותה, שיש להניח שבעל לשם קידושין). אך סתם פנוי שבא על פנויה – אין לחשוש שבעל לשם קידושין.

אמנם כתב הרשב"א שהחזקה הנ"ל לגבי גרושתו, דווקא כשיש עדים שבעל אותה. אך אם הגרוש והגרושה התייחדו ולא היו עדים נוכחים או שלא היה גלוי לכל כנ"ל ואפילו ראו אותם עדים מהחלון והם רואים ואינם נראים – מסתמא בעל לשם זנות ולא לשם קידושין ואינה מקודשת וכך פסק למעשה השו"ע (אה"ע מב ס"ג) לגבי כל אדם שצריך שיראו את העדים ואם לא ידעו על נוכחותם – אינה מקודשת.

עדיין אנו צריכים לדון לגבי הנושא את האשה בנישואין אזרחיים האם נאמר את החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכנראה בעל לשם קידושין ובמיוחד שגלוי לכל שנשא אותה לשם אישות ואז הוי כאילו עדים בשעת הביאה.

והנה כתב הרמ"א (אה"ע כו ס"א) ע"פ שו"ת הריב"ש: "כותי שנשא כותית וכן מומר שנשא מומרת בנימוסיהן ונתגיירו אח"כ – אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים – אינו אלא כזנות בעלמא".

וכתב ע"כ הח"מ (סק"ג): "המעיין.. יראה דשם מיירי במומר לרצונו דודאי עושה בעילתו בעילת זנות ובהפקירא ניחא ליה. אך אנוסי הזמן, אם נודע עליהם שהיו שומרים מצות בצנעה, ונשא אנוס אנוסה לשם אישות, אף שנשאה בחוקות הכותים – יש להתיישב היטב בפרט לדעת ת"ה אם לא נאמר דודאי לא עשה בעילתו ב"ז, דהא נתייחדו בפני הרבה אנוסים לשם נישואין.. ובפרט אם היו נזהרים בנידה ובמקוה טהרה.. ע"כ למעשה אין להקל באיסור אשת-איש לכתחילה..".

וכתב בפת"ש (סק"ב) בשם ספר המקנה, שאם בני הזוג המומרים חזרו ליהדותם ואח"כ גרו בבית אחד – בודאי נחשיבם לנשואים ובמקרה כזה שייך לומר את החזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וככל הנראה בעל לשם אישות.

לסיכום ראינו 3 מצבים:

  1. הרמ"א ע"פ שו"ת הריב"ש: זוג שנישא בחוקות הגויים – אין קידושין ולא צריכה גט.
  2. הפת"ש בשם ספר המקנה: נישאו בחוקותיהם אך חזרו וחיו כיהודים – לכאורה צריכה גט.
  3. הח"מ: אנוסים ששומרים מצוות בצנעה (אפי' שנישאו בחוקותיהם) – אין להקל להתירה בלא גט ובפרט אם טובלת.

לאחרי העיון והעמקה בדברי חז"ל, ראינו שניתן להשוות את הדין של נישואין אזרחיים לכמה אופנים בדברי חז"ל:

  1. דברי הב"ש ע"פ השו"ע שפסק כהרמב"ם "אם היה גלוי שנושא אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה".
  2. פסיקת השו"ע ע"פ רוב הראשונים בדעת ב"ה, שהחזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" נאמרה דווקא ביחס לגרושתו או אשתו. אך סתם פנוי שבא על פנויה – אין לחשוש שבעל לשם קידושין.
  3. הרמ"א ע"פ שו"ת הריב"ש "מומר שנשא מומרת בנימוסיהן – אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים – אינו אלא כזנות בעלמא".

ההשלכות ההלכתיות ע"י נישואין אזרחיים

לאחרי העיון לעיל ולפני פסיקת האחרונים, אביא כמה נפקא מינות חשובות מאוד להלכה שנצטרך לראות בפסיקת האחרונים האם נחשיב את הזוג הנישא בנישואין אזרחיים כזנות בעלמא או שיהיה להם גדר של אישות:

  1. אם הזוג הנ"ל ירצה לערוך חופה וקידושין כדת משה וישראל – תמיד יוכל. השאלה האם כשירצו להיפרד נצריך אותם גט (והשלכות הלכתיות לכך. כגון לכהן שירצה לשאת אותה ועוד).
  2. כשהחליטו להנשא כדת משה וישראל, האם יכתבו בכתובה מאתים כבתולה או מאה כבעולה..
  3. בני זוג שהתחתנו בנישואין אזרחיים ונפרדו אח"כ בלי גט ואח"כ האשה נישאה לאדם אחר כדת משה וישראל או שוב בנישואין אזרחיים. האם הילד נחשב כממזר.
  4. לאחרי שחיו יחד כנ"ל הבעל מת ללא ילדים. האם תצטרך חליצה או יבום מאחיו.

הכרעת הפוסקים

  1. בשאלה האם צריכה גט.

ישנם ריבוי סברות באחרונים האם תצטרך גט. יש הרבה שצידדו שתצטרך גט ומכמה טעמים:

  1. צריכה גט מחשש שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט.
  2. צריכה גט מחשש שמא באחת מהביאות שבא עליה הרהר בתשובה וקידש אותה בביאה.
  3. שיטת הרוגוצ'ובי (בצפנת פענח כו-כז) שצריכה גט כיון שעצם המציאות שחיו יחד כדרך איש ואשה הוי גדר של אישות ואם כן הבעילות אינם זנות אלא דרך אישות.

אמנם הלכה למעשה כתבו הרבה מהאחרונים וכך פסק מרן הרב עובדי'ה (ביביע אומר, וכן פסקו האגרות משה, ציץ אליעזר ועוד רבים), שכיוון שאדם הראה בדעתו שאינו מעוניין בנישואי ההלכה אלא בחר להתחתן בחוקותיהם – א"כ הראה שבעילותיו ודאי לא כדי לקדשה כדת משה וישראל וכמו שפסק הרמ"א לגבי המומרים, אין כאן קידושין כלל ואינה צריכה גט מעיקר הדין. וכמו שסיכם בשו"ת קול מבשר, שלמעשה איפה שאפשר נחמיר להצריכה גט לרווחא דמילתא, אם לא במקום שיש חשש עיגון ושם בוודאי יש להקל.

  1. החליטו להנשא כדת משה, כמה לכתוב בכתובה.

ראיתי אחד מהאחרונים שכתב שלכתוב שיעור מאתים כבתולה. אך הוסיף "יש מי שסבור שראוי להדגיש בהן שהיתה כבר מתחילה ברשותו".

  1. בשאלה האם יש חשש ממזרות.

ביביע אומר נשאל על אחד שרצה לשאת אשה בצרפת אך הסתבר שאמו לא התגרשה מבעלה הראשון אלא נשאה לאדם שני בלי גט ואח"כ ילדה את הילד הנ"ל. יוצא לכאורה שהוא ממזר.. אך מרן פסק ע"פ עדים שנמצאו שהקידושין הראשוניים לא היו כלל קידושין (הגיעו עדים שהוכיחו שהעדים בקידושין הראשונים היו מחללי שבת בפרהסיא וע"פ שיטת המהר"י-וויל שפוסק שאם נמצאו העדים פסולים – לא ניתן לצרף כת אחרת מתוך הקהל וממילא לא הוו קידושין..) וממילא האשה לא הייתה כלל מקודשת לראשון וא"כ הילד שנולד אחרי הנישואין לשני אין לו דין ממזר.. א"כ איכה שניתן להתיר את הממזר עקב ספק בנישואי ההורים נמצא את הצד להקל.

וכך למעשה פסקו האחרונים בספק ממזר מצד נישואין אזרחיים, שאמנם כנ"ל איפה שאפשר נחמיר להצריכה גט, אך לגבי לדון את הילד כממזר, רק בממזר ודאי לא יבוא בקהל, אך ספק כן יבוא (הוי כפלגא ופלגא – גט וממזר..).

  1. לעניין חליצה.

ראיתי אחד מהאחרונים שכתב "שכיוון שקשה הדבר להקל באיסור דאוריתא, לא יפטור את אשתו מחליצה אא"כ במקום עיגון".

ויש עוד להאריך אך מפאת קוצר הזמן נאלצתי להשלים מלאכתי כאן.