לאור המצב הנורא שנמצאים הרבה מאחב”י והשלוחים במדינת אוקריינה הנסים על נפשם עם משפחתם וקהילותיהם לעבור הגבול להינצל מהסכנה ה”י, עוררו באם יש להזכיר להם לחשוש אודות הכתובה שנשארה בביתם. לאחר העיון נראה שבנתיים איך שהמצב נראה לע”ע אין לחשוש בזה כלל (ולדעתי אין גם סיבה לעורר אודות זה שרק יוסיף בהדאגה והחשש שמא לא ישובו לביתם רח”ל ) ,ובעז”ה במהרה יעבור זעם ויזכו לשוב לביתם ולקהילותיהם בבטחון ובמנוחה עד ביאת גואל צדק.
יש איסור לשהות עם אשתו בלא כתובה ונפסק בשו”ע ( אבה”ע סי’ סו ס”ג ) “שאסור לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה”, ושם (ס”א) מובא מחלוקת הראשונים אם הוא איסור אישות או איסור יחוד, לדעת המחבר הוא איסור יחוד ולרמ”א הוא איסור ביאה, אבל ביחוד מקילים, ואף לרמ”א צריך מיד לתקן הדבר ולכתוב כתובה שמא ישכח ויבעול ואכ”מ.
וכשנאבדה הכתובה ואינה נמצאת, יש שטר מיוחד הנקרא “כתובה דאירכסא” שהוא במקום הכתובה שנאבדה. ולפעמים שאין היכולת לכתוב מיד כתובה דאירכסא יש הצעות בפוסקים איך להמשיך לשהות בבית ,ובעיקרון הוא שהבעל נותן לאשתו חפץ יקר כשעון זהב וכיו”ב שתשמור בין חפציה בתור אחריות לתשלום כתובתה עד שיהיה לו פנאי לכתוב, כמבואר בגמ’ (כתובות ז ע”א) אודות רב אמי שאתפוסה אמטלטלין, ובראושנים שם שאפילו בשבת הותר מפני מצוה הקילו עיי”ש ברמב”ן וריטב”א ואכמ”ל.
והנה ברמ”א (שם, ס”ג) כותב “עיר שכבשוה כרכום [מצור] או שגלו מן העיר ואבדו הנשים הכתובות שלהם צריך לחדש נשותיהם כתובותיהם, אע”פ שיש לומר שמא ימצאו אח”כ כתובותיהם או יחזרו להם, מ”מ מאחר שהכתובות בחזקת אבודות צריכין כתובות אחרות” ומקורו כמצויין שם הוא בתשובות מהרי”ק סימן קט”ז. ובחלקת מחוקק שם (ס”ק טו) מציין שכן הוא בחו”מ (סי’ מא ס”ד) ברמ”א “מי שהיו שטרותיו בעיר שכבשה כרכום, מסתמא הם בחזקת אבודים וכותבים לו שטר אחר, ואפילו הלוה עומד ומוחה אין משגיחין בו”.
והנה בעובדא דמהרי”ק -מקור דברי הרמ”א-מבואר שאכן היה חשש גדול שנאבדה הכתובה, ובלשונו שם “שגם הר’ יוסף הבעל מודה שנאבדה, ואף אם לא היה מודה הדעת מכרעת דבחזקת אבידה מחזקינן לה, כיון שהדבר ידוע שהר’ אהרן חמיו של הרבי יודא הנז’ היה במרפור”ק שכבשהו כרכום, והוא היה שומר כתובת בתו”. ומוסיף “וגדולה מזה כתב רבינו שלמה בן אדרת בתשובה כאשר מצאתי כתוב בשמו וז”ל שם [ומועתק בזה כפי שהוא בדיוק יותר בתשובת הרשב”א ח”א סי’ תרל”ד] : “עוד השיב בענין הגולים שצריך כל אחד לחדש כתובה, וכן עשו קהל ירונדא כשיצאו מעירם, ואפילו לא תפס כתובה ליסטים מזויין ושמא ימצאוה למחר, דקיימא לן כרבי [ מאיר- כתובות נז ע”א- דאסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה], וטעמא משום דאשה חוששת שמא בעלה יגרשנה ועושה בעילתו בעילת זנות, כל שכן אלו שתחת מלך צרפת. ואפילו אלו שתחת מלך מיורק”א דשמא ישוב למחר, כיון שבז(ב)זו לאשר להם הרי הם כתוא מכמר [ראה ב”ק קי”ז ע”א ממון של ישראל שנפל ביד גוי אין מרחמין עליו], וכן הורו החכמים לאנשי ירונדא”, , ומסיים המהרי”ק “משמע בהדיא דאע”ג דאיכא לסוקי שמא ישובו למחר כי הנהו שהיו תחת המלך ממרקא, אפילו הכי כיון שבזבזו אשר להם הרי הוא כתוא מכמר ואין לצפות שיחזרו להם”.
ולפי”ז מדויק לשון הרמ”א שכתב דינו דווקא במצב ש”אבדו הנשים הכתובות שלהם” צריך כתובות אחרות “מאחר שהכתובות בחזקת אבודות“, משמע מזה שאם אין ודאות שנאבדה הכתובה כי עדיין לא “בזזו לאשר להם” , אינם “בחזקת אבודות” אף שכרגע אין גישה אליהם, ולכן אין מן הצורך לכתוב כתובה חדשה.
ובחיפוש בדברי הפוסקים ראה מה שכתב בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ו סימן י אות ב) “אם יש להכריז שידרשו אצל נשותיהם אם יש להן כתובותיהן, לדעתי אין לעשות כן”, ולאחרי שכותב כמה טעמים בזה מסיים תשובתו ” ועוד נראה דהא דקיי”ל שאסור להשהות בלא כתובה מפורש הטעם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, וגם דכיון שאין לה שטר הכתובה לא סמכא דעתא וחושבת שיכול לגרשה בכל עת ולא יצטרך לשלם לה כתובתה, והנה זה שייך בידוע שאבדה כתובתה, אבל כשאין ידוע א”כ שפיר סמכא דעתה, כי הלא חושבת שיש לה כתובה, ואלו ידעה שאבדה היתה דורשת שיכתוב לה אחרת, כי רוב נשים יודעות שצריך שתהא לה כתובה, וגם דהלא יש לכל כתובה חזקה שלא נאבדה, ועכ”פ אין לחוש לזה”. וכן בשו”ת התעוררות תשובה להר”ש סופר (אבהע”ז ח”ד סימן ו) כותב שבסתם אין לחשוש, עיי”ש. וכן בשו”ת שבט הלוי (ח”ח סי’ רפ”ח) מביא משו”ע (חו”מ סי’ מא ס”ג) שאין כותבים שטר בטענת נאבד הראשון אם לא ידוע שנאבד דחיישינין שמא ימצא אח”כ את הראשון, ורק אם הוא בחזקת אבוד אז כותבים כתובה חדשה עיי”ש.
[ולהעיר מהמסופר (איני זוכר כעת מקורו) אודות הזהרת ראב”ד ירושלים ר’ וועלויל מינצברג ע”ה כששוחררו -תש”ח-מלגיון הירדני בערב שבת, והקהל הועבר לשכונת קטמון מעיר העתיקה, לא לדור עם נשותיהם עדי שיחדשו הכתובה, כיון שנשרפו ונשדדו הבתים וכל תכולתם-כולל הכתובה-בעיר העתיקה. וראה ציץ אליעזר (חי”א סימן סז אות ד) שכותב כו”כ שנים לאחרי זה שאכן תושבי העיר העתיקה בתש”ח צריכים לחדש כתובתיהם עיי”ש].
מבואר מכל זה דלמעשה -במצב זה- אין לחשוש על איבוד הכתובה , וכל אחד שהשאיר הכתובה בביתו יכול לסמוך שהוא משומר ועומד והכל שריר וקים ובברכה ובבטחון שבעז”ה ישובו לנחלתם ולשליחותם וימצאו בתיהם משומרים ומלאים כל טוב, ולגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו
נכתב ע”י הרב מרדכי פרקש מרצה בקורס חופה וקידושין של למען ילמדו בארה”ב ומחבר ספר קידושין ונישואין
