אילו תכונות נדרשות מחסיד העומד להתעטר בכתר תורה ולהורות הלכה? האם השאיפה להיות רב רצויה או מושללת? כיצד לומדים לדמות מילתא למילתא בנושאים שאינם מוזכרים בספרים? מדוע לימוד ההלכות ביסודיות אינה מספקת לענות תשובות הלכתיות לחברים ומקורבים?
ראיון עומק עם הגה”ח הרב ישראל הלפרין מו”צ בכפר חב”ד ומומחה נודע בהלכות שבת
♦
הרב נחשב כיום כאחד מהפוסקים החשובים בין רבני חב”ד, איך הגעת להוראה, ומתי זה התחיל?
ראשית נסיר את הניסוחים שאינם מלשון החסידים מדורי דורות…
ולגוף השאלה, זכיתי ללמוד אצל הגאון החסיד הרב מאיר אהרון שליט”א, ברחובות, שידיו רב לו בהעמדת דור הרבנים הנוכחי באנ”ש. באותם השנים, הכולל ברחובות היה בראשיתו, וזכיתי להימנות על קבוצה קטנה ואיכותית של בחורים ואברכים שהיוו את פריצת הדרך לנהר הלומדים שממשיך עד היום ב”ה לנהור לכולל זה. כמעט כל מי שאני זוכר מאותה קבוצה בראשיתית, מכהנים כיום בכותל המזרח של אנ”ש, מהם רבנים ודיינים מכהנים, ראשי ישיבה, משפיעים, ראשי כוללים, ושלוחים חשובים בארץ ובעולם. הלימודים היו תובעניים ומעמיקים, ימים ולרבות הלילות של לימוד רצוף עד השעות הקטנות של הלילה, ולהתעורר שוב לפנות בוקר להמשך לימוד וחזרה ושינון..
במשך יותר מחמש עשרה שנה, שבהם למדתי בכולל ברחובות, זכיתי ללמוד חלקים גדולים מחלקי השו”ע ולהיבחן בהיכל שלמה על המבחנים לרבנות ולדיינות, ובעקבותיהם קיבלתי מהרבנות הראשית סמיכה ו”כושר”. כמו”כ הוסמכתי באותם ימים גם ע”י רבנים ודיינים נוספים מאנ”ש ומכלל הציבור החרדי.
במקביל זכיתי לעשות שימוש חכמים בבית ההוראה של הגאון הנודע הרב וואזנר בעל שבט הלוי ובבית הדין לממונות של הגאון החסיד הרב לנדא ראב”ד בני ברק זכרונם לברכה, ואצל מורי הוראה נוספים.
האם הרב יכול לשתף אותנו באיזה שלב הרב הרגיש שמסלול חייו משתנה לכיון ההוראה והפסיקה?
כפי שתיארתי הלימודים היו מקיפים מעמיקים ומלאי חיות, וברור שככל שהתקדמנו במסלול הלימוד והשימוש כך נעשה הלימוד יותר ויותר מעשי. ללמוד על מנת לעשות. אך אפשר בהחלט להצביע על רגע מכונן בהחלטה להמשיך לכיוון זה, היה זה כשלמדתי את הלכות עירובין, נמשכתי במיוחד ללימוד זה, והקדשתי לו זמן ניכר בו הוספתי מעבר לדרישות הבחינות ברבנות, בהשקעה גם בלימוד האחרונים ופוסקי דורנו על מציאות העירובין בימינו. כמו”כ השתתפתי אז בסיור עירובין בשטח עם רבנים מומחים בעירובין שמתעסקים בכך פועל. אני חושב שאותו לימוד מקיף ומעשי בהלכות עירובין עם ה”שימוש” הראשוני שעשיתי אז בתחום, היו המכה בפטיש להחלטה וההכרה שהובילו את דרכי בע”ה לכניסה לעולם הפסיקה למעשה. ובהשגחה פרטית מופלאה, אני משמש כיום בפועל בעניני העירובין בכפר חב”ד.
מה נדרש מתלמיד שרוצה להיות פוסק הלכה, מהם הדרישות לרבנים מורי הוראה?
הרבי בעצמו התייחס באריכות לשאלה זו, והדברים מובאים בהתוועדות של ש”פ נשא יב סיון תשמ”ה, חשוב מאוד לעיין בפנים השיחה בכל אריכות הדברים, אצטט משם בתמצית: הרבי אומר שלמעשה נדרשים כמה וכמה תנאים, אך מדגיש שבכללות נדרשים שלושה תנאים יסודיים:
א) עצם הלימוד הלכה למעשה בהתמדה ושקידה עד לקבלת סמיכה ‘יורה יורה’ או גם ‘ידין ידין’ מרב מוסמך.
ב) שימוש אצל רב מורה הוראה בפועל, כלומר, בנוסף על לימוד וידיעת הלכה למעשה, יש צורך לשהות במחיצתו של רב מורה הוראה, ולראות את הנהגתו בפסקי הלכות בפועל.
ג) ובהקדמה לכל זה – נדרשת הוספה מיוחדת בענין של יראת שמים, כלומר נוסף על ענין יראת שמים כהקדמה ללימוד התורה בכלל, ובלשון חז”ל: “ברכו בתורה תחילה”, היינו שלימוד התורה צריך להיות חדור בהכרה שזוהי תורתו של הקב”ה, (“ונתן לנו את תורתו.. נותן התורה”), לימוד מתוך יראת שמים. – הרי בנוגע לפסק הלכה למעשה בפועל נוגע הענין דיראת שמים ביותר וביותר, לדעת ולהרגיש את גודל האחריות המוטלת עליו שהפס”ד שלו יהי’ מכוון לאמיתתה של תורה, מכיון שע”פ פס”ד זה יתנהגו במעשה בפועל”.
כמה נושא ה”שימוש חכמים” חשוב ומשפיע על יכולת הפסיקה?
ההכוונה האישית של מורה הוראה בפועל, ובפרט אם השימוש נעשה אצל מורה הוראה בעל נסיון רב בתחום אותו לומדים אצלו ה”שימוש”, אין לה תחליף! וניתן להמליץ על כך את לשון אדה”ז בהקדמת התניא “מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ”ש לאמר כי אינה דומה שמיעה [מרב] לראיה ולקריאה בספרים”, ובהוראת ההלכה-למעשה, הדברים ממש לא ניתנים להפרדה, ואי אפשר להורות הלכה כתיקונה אם לא נעשה במקביל גם שימוש חכמים אצל מורה הוראה מובהק.
כך גם מדגיש הרבי בשיחה הנ”ל: “כדאי ונכון שיהי’ לו שימוש אצל רב ומורה הוראה הבקי ומתמחה במיוחד בשטח מסויים, אם זה בעניני אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט או אבן העזר, שכן רב שעוסק ומתמחה במיוחד בשטח מסויים, גדול כחו בהוראה בשטח זה..”.
האם יש הבדל בין “לדעת הלכה” לבין “מורה צדק” בהלכה?
בהחלט, “ידיעת הלכה” היא בקיאות בפרטי הדינים בסוגיה המדוברת. “מורה צדק” הינו מי שראוי לפסוק ולהורות ולהכריע גם בפרטים שבהם יש מחלוקת בין הפוסקים, וישנם מורי צדק שנסיונם ורוחב בינתם וכו’ מקנים להם גם יכולת להורות פסק הלכה בשאלות מתחדשות שלא מופיע פסק דינם במפורש בהלכה.
למדתי היטב הלכות שבת, אך אין לי בקיאות בהלכות ברכות הנהנין ודיני ריבית, האם אני יכול להורות בהלכות שבת?
הגדרת רב מורה הוראה בפועל מתייחסת בראש ובראשונה לרב המוסמך להורות בכל חלקי השו”ע, ובפרט שיש התאמות והשלמות בחלקי השו”ע ממקום למקום, ופעמים בכדי להגיע להגדרה הלכתית שלימה יש לדעת היטב את כל חלקי השו”ע, למשל: דין קטן שהזיק, שהיה מסתבר שנמצא את מקומו בחלק חושן משפט, דיני הנזיקין, אך למעשה בשו”ע חו”מ הענין מוזכר די בקיצור וברמז, ובעיקר מצאנו בחושן משפט התייחסות לדיני קטן שחבל באחרים, ולומדים “בכל שכן”, שדין זהה יהיה לגבי קטן שהזיק בנזקי ממון. עם זאת דוקא בחלק אורח חיים בשו”ע, בדיני חינוך קטן (סי’ שמג), מצאנו התייחסות נושאי כלי השו”ע (הט”ז והש”ך) באופן המשלים פרטי דינים בענין זה.
כמו כן, ישנם כמה וכמה פרטים בהלכות תערובות המופיעים בהלכות פסח (שבחלק אורח חיים) דוקא, ולא בהלכות תערובות שבחלק יורה (וראה בהקשר לזה את דברי הרבי בש”פ משפטים תשד”מ). והדוגמאות עוד רבות ואי אפשר לפורטם.
אבל, למרות זאת יש מקום בהחלט להגדרת פוסק שיש לו רשות להורות רק בתחום מסויים. ובעצם באופן כללי כך היא חלוקת הסמיכה בישראל מאז מקדם. יש מי שהוסמך רק לעניני איסור והיתר וכו’, “יורה יורה”, ויש מי שהוסמך גם ל”ידין ידין”, וכפי שאומר הרבי באחת השיחות שחילוקי הסמיכה הללו, הם חילוקי דרגות בתוקף הרבנות (ש”פ משפטים, שקלים, תשמז). שמי שמוסמך גם ל”ידין ידין” הרי זה מורה יותר על תוקף הסמיכה שלו לרבנות. כך גם, ביחס לשאלתך, גם אם יש מי שהוסמך להורות רק בהלכות שבת, שזה כולל שעשה ‘שימוש חכמים’ בפסיקת הלכות אלו, הרי יכול הוא להורות בענינים הברורים לו שבהלכות אלו, ובענינים המסופקים לו או שיש להם נגיעה גם בהלכות אחרות – יפנה השואלים אל מורה הוראה מומחה מנוסה ובקי.
הרב הזכיר קודם, שאחד התנאים לרב הוא היראת שמים, האם הרב יכול לפרט יותר, מה הכוונה?
בודאי לא מדובר באנשים פורקי עול שמתהדרים בכתר הוראה לעצמם, וקוראים לעצמם פוסק, בשופטני לא עסקינן.. אך עם זאת, הרב נדרש להיות ירא שמים מרבים, “ביותר וביותר” כלשון הרבי.
ידוע הנכתב בהיום יום של כ”ג אדר שני: מדברי הרבי מוהרש”ב נ”ע לרב אחד מחשובי אנ”ש, ש”רב צריך בכל עת ובכל רגע לזכור שהוא עומד תמיד על הסף שבין מזכי הרבים, וחס ושלום מחטיאי הרבים. על הסף שבין עומק רום ועומק תחת, וכל העניינים צריכים להיות נוגעים בפנימית נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא”. דברים אלו מבטאים את גודל האחריות וגודל היראת שמים שנדרשת מהרב, לא להסתפק בכל ענין שיכול לתת צידוק להסרת אחריות מעצמו, אלא כל הענינים ההלכתיים העוברים תחתיו צריכים להיות נוגעים בנקודת נפשו ממש, ולפעול בהתאם לכך בכל גודל הזהירות והאחריות הנדרשת.
לענ”ד, ואני אומר את הדברים מתוך הרגשה אישית בחשיבות נושא זה, אחת הנקודות המבטאות ביותר את עניין היראת שמים בהוראת הלכה היא היכולת הנפשית של הרב לומר בעת הצורך: “איני יודע”, “אעיין בדבר ואחזור אליך” או להפנות לרב אחר המתמחה בתחום, כאשר ישנה תחושת בושה לומר “איני יודע” או “אני צריך לעיין”, עלולים לענות בשליפה על כל שאלה, ולא ימלט שיהיה בכך משום מכשול. ואין צריך לומר שרב שנודע לו שטעה בהוראתו, לא יתבייש לחזור אל השואל ולומר “טעיתי”!.
וכמה וכמה פוסקים אמרו בריש גלי שהם מ”יראי הוראה”, ויראו להוציא פסק מחודש שלא נתבאר היטב בפוסקים שלפניהם. וברור שאסור לרב לענות לשואל אלא רק לאחר שברור לו שזוהי דעת הפוסקים בלי ספק.
שמענו שיש קורס חדש של מכון למען ילמדו ‘מורה צדק בשבת’. בכל הדורות תפקיד ההוראה ופסיקת ההלכה היה שמור ליחידי סגולה ועבר מרב לתלמיד.. איך אפשר לעשות את זה בקורס? זה לא סתירה?
הקורס הוא מסגרת קידום למי שיש לו ידע קודם, ויש לו ניסיון בלימוד ההלכה בטעמיה, ולא רק ידיעת פסקי הלכה מהקיצורים, ולכן הנהלת המכון תערוך בדיקת התאמה לכל המעונינים ללמוד בקורס, ורק המתאימים לכך יוכלו להשתלב בקורס. כמובן גם אי אפשר להתחייב שכל אחד מהלומדים, שבסופו של הקורס, יוצא עם הסכמה של מורה צדק בשבת, הדבר תלוי בעיקר בכל תלמיד ותלמיד בעצמו, בהתמדתו ובשקידתו בלימוד החומר, בחזרה ובשינון היטב של כל הנלמד ובעמידה במבחנים בהצלחה. העומדים בכל השלבים יקבלו תעודת הסמכה על ידיעתם והצלחתם במבחנים ובלימוד. בשלב הנוסף, וע”פ שיקול דעת הרבנים, ייבחרו המתאימים שיוכלו לעשות ‘שימוש’ וקבלת הדרכה בכללי פסיקה וההכרעה הנדרשים לרב מורה הוראה בפועל, ולאלה תינתן תעודת סמיכה נוספת של ‘מורה צדק בשבת’.
הבשורה של הקורס היא שעד עתה הרבה אברכים למדו הלכות שבת לפי סדר השו”ע, אך היה חסר להם הלימוד ע”מ להורות, הידיעה כיצד פוסקים, כיצד מדמים מילתא למילתא וכו’. ולרבים לא הסתייע כלל להגיע לכלל ביצוע של דבר זה, וחסרו להם יסודות דרכי ההוראה. ב”ה כעת המכון מאפשר תוכנית שיעודה תביא בע”ה ובל”נ את המתאימים לכך לקבל זאת בצורה נגישה, מסודרת ומקצועית.
למה אני צריך ללמוד קשה? אפשר להרים טלפון לרבנים רבים ולקבל מענה מיידי. אחרי הכל קצת מלחיץ לפסוק הלכה..
ראשית, למה מראש להעמיד עצמך כמי שזקוק תמיד לאחרים, תאמין ביכולותיך, למד ותשקיע בעצמך, ואולי בהמשך אתה גם תימנה על צוות רבנים שמשיבים בהלכה, ומהווים לעזר לאחרים!
אך מעבר לכך, ידיעת ההלכה על מקורותיה, גם אם לבסוף לא הפכת למורה צדק, מכשירה אותך בבירור בכל ענין שאתה נתקל בו במציאות היומיומית, לדעת מה מהווה שאלה הלכתית ויש לתת עליה את הדעת אם לבצע ואיך לבצע ומה אינה שאלה כלל. וכן אתה לומד כיצד להציג את השאלה בצורה הנכונה לפני הרב. לפעמים הצגת הנתונים בצורה שגויה גורמת שהרב לא הבין את עצם השאלה כשורה ובעקבות כך גם המענה שיתקבל לא יהיה מתאים למקרה הנדרש. כך שבאמת כדי לחיות כיהודי יש לכל אדם לעבור על כל חלקי השו”ע עד כמה שידו מגעת, וכל דרך שמאפשרת לקרב זאת למעשה – משובחת ביותר.
בהקשר לכך אציין עובדה היסטורית מדהימה:
בהקדים שמדובר באחד מגדולי פוסקי ההלכה שהיו בדורות האחרונים, הלא הוא רבי יעקב מליסא, שחיבר ספרים בכל חלקי השו”ע, ושמו המפורסם ביותר הוא “בעל נתיבות המשפט” על חושן משפט, שכידוע אין דיין שיכריע בהלכה אם לא בדק תחילה מה דעת הנתיבות בסוגיה.
ובכן, בעל “הנתיבות”, בצוואתו לבניו כותב כך: “אם תזכו ותהיו לומדים, קודם שתתחילו לעסוק במשא ומתן [בעסקים] – תלמדו הלכות ריבית בעיון היטב, למען תהיה בקיאים בכל הלכותיו… כי בקל יכול אדם להכשל באיסור ריבית בעסק משא ומתן וכ”ש בעסק הלוואות. וקודם שום עשיית משא ומתן [עיסקי], יפלס הדבר במאזני השכל אם נוגע הדבר באיסור ריבית, כי בקל יכול אדם לטעות בו, כגון במכירה בהקפה ביותר משוויה וכדומה לו הרבה.. וצריך להלכות אלו לימוד ועיון רב, כי הלכה חמורה הוא מאוד”.
והדברים הללו מדברים בעד עצמם, לדעת ‘הנתיבות’, כדי לעסוק במשא ומתן ולהיות בעל עסק טוב כהלכה, כדי להיות סוחר כהלכה, יש ללמוד בעצמו הלכות ריבית “בעיון היטב”, ולא מספיק להתקשר לרב..
מה זה דימוי מילתא למילתא? ואיך זה ישמש אותי כמורה צדק?
החתם סופר (בחידושיו למסכת חולין) קובע: “שעיקר ‘שימוש’ התלמידים אצל רבם הוא לדמות מילתא למילתא”, וכבר בימי הראשונים זעקו על המכשלה של “מורים שלא כהלכה”, שהדבר נובע לעיתים כשהמורה שבאה לפניו השאלה, היה מדמה את דבר השאלה שלפניו לדין אחר שפסק דינו מפורש בשו”ע [זהו הלשון ‘דימוי מילתא למילתא’ – דימוי דבר לדבר], אבל למעשה המורה הזה דימה הדברים בדמיון שגוי, כאשר אין ביניהם דמיון כלל, וממילא הפסק שנתן – מעוות, ולעיתים זהו “מעוות שלא יוכל לתקון”, כי השואל כבר עשה מעשה ע”פ הדימוי השגוי.
ורק ב’שימוש חכמים’ במשך זמן רב – אצל רב מומחה מורה הוראה בפועל, יוכל התלמיד לדמות מילתא למילתא כהלכה.
איזה ידע נדרש לרב כדי שיוכל לדמות מילתא למילתא?
לדמות מילתא למילתא, נדרשת ראשית – ידיעת המציאות הנכונה של השאלה שבאה לפניו, בפרט אם זו מציאות חדשה, כמו בימינו שהמציאות המשתנה כל העת בהתחדשות הטכנולוגיה, ולמשל כדי שיהיה ניתן להשתמש בכלים החשמליים ודומיהם – כהלכה, ומבלי לעבור על איסורי שבת ויו”ט או שאר דיני התורה, נדרשת הכרת המציאות לאשורה, כיצד פועלים המכשירים, מה מתרחש כתוצאה מפעולה זו או אחרת, ולאחר מכן לדעת לאיזה שורש בהלכה יש לדבר זה דמיון.
ולמשל בהלכות שבת, האם פעולה זו היא מל”ט המלאכות דאורייתא או שזהו מאיסורי שבות דרבנן. כדי לבצע דימוי מילתא למילתא באופן הראוי וללא טעות, נזקק הלומד לידע תחילה ההלכה ממקורותיה וטעמיה, וכפי שכותב המהרש”א במסכת סוטה (דף כב): “ובדורות הללו, אותם שמורים הלכה מתוך השלחן ערוך והרי הם אינם יודעים טעם הענין של כל דבר, ולא ידקדקו בדבר מתוך התלמוד והראשונים שהוא שימוש תלמידי חכמים, טעות נופלת בהוראותיהם, והרי הן בכלל “מבלי עולם”, ויש לגעור בהם..”. נמצא שלפי דברי המהרש”א, אלו המורים הלכה ולומדים דיוק בדברי השלחן ערוך בלבד או שמדייקים מתוך ספרי קיצורים בלבד, ומדמים מילתא למילתא מבלי לדעת את מקורות ההלכה הרי הם בכלל “מבלי עולם” ומטעים העולם בהוראותיהם. אך כאשר לומד ההלכה ממקורותיה ועושה ‘שימוש’ כראוי אצל רב מורה הוראה בפועל, שם לומד הוא מהו דמוי נכון שאכן תואם וניתן להשוואה לדין מסויים, ולומד ממנו איך לפסוק במקרה אחר הדומה לזה, ומהו דמוי כוזב, שרק נדמה לתלמיד שיש מקום להשוואה ודמיון הלכתי בין המקרים, אך הרב מעמידו על האמת, שאין דמיון הלכתי כלל בין המקרים, והחילוק ביניהם אמנם דק אך קריטי ומשמעותי.
אי אפשר לומר שכל ת”ח צעיר שעשה סמיכה ו’שימוש’ קצר יוכל לדמות מילתא למילתא, ואסור לו לעשות זאת עד שרכש ידע ונסיון בפסיקה וב’שימוש’ לאורך זמן, אך עם זאת, את יסודות הדימוי מילתא למילתא, ולראות כיצד הפוסקים בדורות הקודמים עשו דימוי מילתא למילתא בתשובות שכתבו לשואלים, זה בהחלט ניתן ללמוד כבר בתחילת ה’שימוש’ והלימוד, ויסודות אלו יקנו ללומד את הכלים להמשך רכישת היכולת לדמוי נכון בין מילתא למילתא – בבוא העת.
בקשר לענין הראשון שהזכרתי, בדימוי מילתא למילתא, שיש לרב הנשאל לדעת היטב את המציאות הנכונה שעליה נשאלה השאלה, כדאי להזכיר את דברי הרבי למתפללי בית כנסת בניו ג’רסי, שבאו ליחידות (לאחר שהשליח ורב בית הכנסת לא הצליח לשכנעם להסיר המיקרופון בשבת), לאחר ששמע הרבי את טענות המתפללים, אמר: “את הרבנים המתירים אפשר לחלק לשלשה סוגים, סוג אחד, יודע אמנם יפה הלכות שבת אלא שאינו מתמצא כלל במהותו של כח החשמל. סוג שני, הוא כזה, המכיר היטב טיבו של חשמל אך לדאבון לב אין לו כל ידיעה בהלכות שבת. סוג שלישי, מורכב מכאלה, שאינם מוצאים ידיהם ורגליהם לא בהלכות שבת ולא בטיבו של כח החשמל. עלי לומר לכם ידידי – ממשיך הרבי – עם כל הכירי את קטנות ערכי, יש לי, ת”ל, ידיעה הן בהלכות שבת והן בטיבו של החשמל, ועל יסוד זה הריני אומר לכם בפירוש שהשימוש במיקרופון אסור בשבת!” (הדברים הובאו בספר ימי מלך).
למי הרב ממליץ להצטרף לקורס מו”צ בשבת?
כל מי שיש לו ניסיון בלימוד ההלכה בעיון, ונבחן בעבר על כך, ומוכן להשקיע ולהתמיד בלימוד ובחזרה היטב, ושואף להגיע להיקף ידיעת הלכות שבת כראוי, מוזמן להצטרף.
מה היתרון של שליח שהוא גם רב מורה צדק?
אין ערוך לתועלת שיש לשליח שגם משמש כרב מורה צדק, יכולות השפעתו על הקהילה ניכרות בכל צעד. השלוחים שמכהנים כרבנים בקהילתם יוצרים קהילה מגובשת, מתפתחת ומתרחבת לקהלים וציבורים נוספים שמתחברים לקהילה דוקא בגלל היות השליח גם מורה צדק, וכך הקהילה מונהגת בצורה מופתית ע”י שליח מורה צדק – בכל ההנהגות היומיות לאורך כל מעגל השנה.
בנוסף, שליח כזה מרומם את כל בני קהילתו להתפתחות רוחנית והתקדמות אישית של אחד מהקהילה, לאין שיעור. והכל בגלל הדמות והדוגמה האישית, עם הידע ויכולת הפסיקה בהלכה, והמה מעמידים את השליח בקרן אורה מיוחדת שאין יכולת להדמות לה, בלי מעמד תורני זה.